למה יש נפרדות מתוך האחדות?

אליעד כהן מסביר את הרעיון המורכב של נפרדות ואחדות, תוך כדי שהוא מתייחס לשאלה מרכזית שעולה בספר "להיות אלוהים". השאלה המרכזית היא למה קיימת נפרדות אם במקור קיימת רק אחדות? זוהי שאלת יסוד שמטרידה אנשים רבים המבקשים להבין את טבע המציאות.

תחילה, אליעד מציג את השאלה "למה נוצרת נפרדות מתוך האחדות?" והוא מיד מאתגר אותה בשאלה נוספת: "האם בכלל יש נפרדות?". לדבריו, אולי כלל אין נפרדות אלא רק אחדות, וכל הרעיון של נפרדות הוא אשליה. הוא מציע שאולי הנפרדות והאחדות הן בכלל ישות אחת, ואין שום הבדל ביניהן. מה שנראה כנפרדות הוא בעצם הדרך שבה האדם מסתכל על המציאות, ולכן נדמה לו שיש הבדל.

האם יש באמת הבדל בין נפרדות לאחדות?

כדי להסביר את הנקודה הזו, אליעד נותן דוגמה פשוטה: הוא מראה כיצד לכאורה יש שתי ידיים, אך כאשר מסתכלים על כך לעומק, אפשר גם לראות בזה יד אחת. הוא מסביר שההבדל בין "יד אחת" ל"שתי ידיים" הוא רק בראש, בתפיסה, במחשבה, אבל בפועל, במציאות עצמה, לא קיים הבדל אמיתי. זהו רק עניין של פרשנות מחשבתית.

הוא מוסיף ומחדד שהבעיה האמיתית של האדם היא לא המציאות עצמה, אלא הסרט הפנימי שהוא מריץ בראשו. "הסרט של האדם הוא האויב שלו", מסביר אליעד. הכוונה היא שהתפיסות והאמונות של האדם הן אלו שגורמות לו לחשוב שיש נפרדות ושיש הבדל מהותי בין דברים.

כיצד הנפרדות והאחדות הן ישות אחת?

אליעד כהן ממשיך ומפתח את הרעיון באומרו שאם האדם יעמיק בהבנה שלו לגבי המציאות, הוא יראה שאולי כל מה שהוא רואה כנפרדות הוא בעצם ביטוי נוסף של האחדות עצמה. כלומר, האחדות מתבטאת דרך נפרדות, והנפרדות היא בעצם דרך להסתכל על האחדות. אלו הן לא שתי ישויות שונות באמת, אלא אותה הישות בדיוק.

הדבר דומה לדוגמה שהוא נתן קודם: "יד אחת או שתי ידיים". האם יש באמת שתי ידיים? או שזה רק מושג? אם נבין לעומק מה משמעות המושג "יד אחת", נגלה שבעצם אין באמת הבדל בין יד אחת לשתי ידיים. כל הבדל שנתפס אצלנו הוא הבדל פרשני ולא מהותי.

מהי המשמעות האמיתית של השאלה "האם באמת יש נפרדות"?

אליעד מחדד שוב ושוב את הנקודה הבאה: כאשר אתה שואל "למה יש נפרדות?", אתה צריך לבדוק קודם כל אם השאלה שלך נכונה. אולי בעצם אין נפרדות באמת, ולכן השאלה עצמה מבוססת על הנחת יסוד שגויה. אולי התשובה לשאלה "למה יש נפרדות" היא בכלל שאלה אחרת: "האם באמת יש נפרדות?".

המשמעות העמוקה יותר שאליעד מדגיש היא שכל הרעיון של נפרדות הוא סוג של אשליה, ומטרת השאלה היא להוביל את האדם להבין שהמציאות האמיתית היא אחדות, גם כאשר היא נדמית כנפרדות. בכך הוא מבטל את השאלה לחלוטין ומציע נקודת מבט חדשה: להסתכל על המציאות מתוך ההבנה שהכל הוא בעצם אותו דבר, גם אם זה נראה שונה או נפרד.

למה האדם לא מצליח לראות שהנפרדות היא אשליה?

אליעד מסביר שהסיבה לכך היא שהשכל של האדם הוא "רק אפשרי". כלומר, האדם רגיל להאמין שהשכל שלו נכון, והוא רגיל לראות את המציאות דרך התפיסות והאמונות שלו. לכן הוא מתקשה לראות מעבר לתפיסות אלו ולזהות שהכל זו אחדות, ושהנפרדות היא רק תפיסה מוטעית. השכל של האדם, שהוא רק אפשרות אחת מתוך רבות, גורם לו להאמין שיש הבדל ממשי בין דברים, בעוד שבמציאות המוחלטת, אין הבדל כזה.

הדרך לשחרור מן התפיסה המוטעית הזו, לפי אליעד, היא דרך ההבנה העמוקה שהכל הוא אחד, ושכל תפיסת נפרדות היא רק סוג של אשליה מחשבתית. כשאדם יבין זאת לעומק, הוא יגלה שלא נשארה שום שאלה, כי המציאות עצמה היא האחדות שמתבטאת לעיתים כנפרדות.