שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺5 תגובות פורסמו: |
נכון אתי, כל דבר זה פרשנות שלך את עצמך, את ההבנות שלך לרגע מסויים.
באמת אין לדעת בדיוק למה התכוון המשורר.
מה שאליעד אכן נותן, זה ידע שקיים בכל אחד ומוסתר מהמודע כרגע.
כל מה שניתן לעשות לדעתי ולפי הלימוד של אליעד כפי שאני מבינה אותו, זה לא להתעסק עם לפרש או לא לפרש את הזולת.
זה בסדר לתת פרשנות, אבל להבין מעבר לכך שזו את עצמך, להבין למה את מפרשת אותו=את עצמך כך או אחרת, ולא באופן שונה דווקא, לשאול למה זה כך המחשבה הזו, והאם זה כך? האם זה מחוייב?
זה תמיד לחזור פנימה לעצמך, להבנת הפנימיות העמוקה ביותר.
כל מה שקורה במציאות, בחיים הגשמיים של האדם / שלי, זה מה שקורה לי עם "אלוהים" עם "האמת", זה מראה לי כמה אני דוחה את המציאות / אלוהים, או כמה אני מוכנה להכיל, לאהוב את המציאות כפי שהיא.
הסיטואציות היום יומיות, מראות לאדם היכן הוא כרגע נמצא בעבודתו הפנימית, עד כמה הוא מוכן ל"להילחם" כדי שהשיג שקט, להילחם זה אומר לדייק, לא לפרש את האחר / את עצמי לפי תבניות שהורגלתי, אלא לנסות לראות בכל דבר את שני הצדדים, להשוות ביניהם, לעשות שיוויון, עד שהכל יתהפך.
מצד אחד יש בדידות מאד גדולה כפי שהצגת, מהצד הנוסף יש אחדות שלמה שלא יכולה להרגיש בדידות.
וממבט נוסף אין משמעות בכלל לבדידות / נפרדות או אחדות.
ככל שנצמדים לאמת ביום יום, זה חוק! לא לחייב את האפשרי, זה מקרב לקצה של השכל, עד העלמות ששואבת את האדם, אבל האדם חיב אם רוצה לצאת לחופשי, ללכת עד הקצה, לעשות את המקסימום.
אם זה תלוי בו או לא, זה כבר סיפור אחר, במקום שהוא כן חווה שיש לו בחירה להתבונן ולדייק, שם להצמד לדיוק, עד שהמוחלט ישאב אותו מעצמו.
אביבה, לא התכוונתי ברמה השיפוטית של בסדר / לא בסדר, אלא ברמת ההבנה של כל דבר שהוא מחוץ לעצמי, על כך שאף פעם, נכון לעכשיו, איננו יכולים להבין את הדברים כפי שהם באמת, אלא רק כפי שהשכל שלנו תירגם אותם...
ורק אם פורצים את גבולות השכל, יכול להיות חיבור אמיתי..
ואם אני מסתכלת מנקודת המבט של השתקפויות, אז אני כן יכולה להבין את האחר.. כי הוא לא אחר.. זה שוב אני.
בקיצור, מכל נקודת מבט שאני מסתכלת, בסוף אני נשארת לבד..
מתנגן לי עכשיו בראש השיר - חופשי, זה לגמרי לבד - מעניין למה התכוון המשורר..
כן, אתי, גם אני חשבתי על זה, זאת הפרשנות האישית שלי שחושבת שזה בסדר או לא בסדר, ועכשיו למדתי להטיל ספק, אולי אני צודקת ואולי לא, וכמעט תמיד אפשר לראות שיש בכל דבר גם יתרון וגם חיסרון - הדברים הם לא בדיוק כמו שלמדנו לחשוב.
לפעמים נראה לי שכול מה שאליעד מלמד זה פשוט לזרוק את כל הדעות שלי לגבי מה שאני חושבת שזה טוב או רע.
אני מהרהרת בכך, שאף פעם אינני יכולה באמת לדעת למה התכוון הזולת, כי ההבנה שלי היא תמיד הפרשנות האישית שלי, והמחשבה הזו שמה אותי במקום של בדידות עמוקה, כיוון שהיא מעידה שאין קשר אמיתי, - עפ"י הבנתי הכרגע - בין אנשים, והקשר היחידי הוא בין אדם לעצמו... וזה אומר דבר נוסף, שאף פעם אינני לומדת משהו חדש מהזולת, וכל ההבנות שלי מגיעות מתוך ידע שנמצא כבר בתוכי... ואליעד, למשל, אינו מלמד אותנו משהו חדש, אלא מכוון אותנו אל ידע שנמצא בתוכנו...
לכל המחפשים, המיואשים, המתעוררים, העייפים, או מותשים, ויש גם התזזיתיים...
למי שאוהב לצלול למעמקי המעמקים ולמצוא אוצרות גנוזים..
מה שכן, חייב שתהיו מהאמיצים:
כמי שמעידה על עצמה כתולעת ספרים רוחניקיים, דתיים, פלספניים, תודעתיים
מעוררי מחשבה להתעוררות, להארה ותבונה, אני ממליצה באופן אישי על הספר "להיות אלוהים" של אליעד, הספר שמעביר בו אליעד את השכל של המציאות שקיים בכל אחד / ת, אינו מתיימר להגיד או לקבוע לקורא כיצד הדברים אמורים להיות, או לתת תיאוריה שהדברים הם כך ולא אחרת.
אלא באופן חכם ומעניין (שאישית לא נתקלתי בשום מקום או ספר בהתבוננות כל כך מעמיקה ומחדשת), מאפשר ונותן כלים ברורים, ישירים להבנת המציאות, להבנת העצמי הפנימי, הבנת השורש והבנת הוויית השורש, ההבנה של מי ומה את / ה עצמך, מהיכן באת, ולאן אתה הולך!
הכתוב אינו מיפה או מוסיף מעבר למציאות, מעבר לקיים, ואינו גורע, אלא מאפשר לאדם לראות ולחוות את הדברים כפי מה שהם, המציאות האמיתית כפי מה שהיא, בהסתכלות מכילה ואינה שיפוטית לכאן או לכאן.
מרגש ומרתק, תהנו