יש רגעים שאני מרגיש עבד, עבד נרצע למולך הרצון. הוא משחק בי ואני כמו פודל עם הלשון בחוץ.. לפעמים זה מבאס.. היום שאלתי האם רע להיות עבד? יש בונוסים - הרצונות המתמלאים גורמים להרגשה טובה. מה גם שיכול להיות שאין מוצא ואולי תמיד אהיה עבד אז לפחות אהנה.. אך אולי יש מוצא? אולי הדרך "לנצח" היא באמצעות מצח הרצון - פשוט לא להסכים למחשבה שאומרת שרע. סתם ככה לא להסכים. וגם לחקור מה זה עבד? מה זה מלך? האם באמת יש הבדל בין מלך לעבד? ואיך זה שאני אומר משפט כגון "אני עבד" או כל מסקנה / אמירה מוחלטת אחרת בלי לדעת משהו באופן מוחלט?

יו איזה בלאגן (-: מצד אחד האחיזות מתפרקות מצד שני זה מביא סוג של שקט

שלומי אתה צודק.. "הבנה" נתפשת בשכל כדבר יחסי ל "אי הבנה" וככה כל מושג. זה כאילו שאני במעגל - אני מסביר לעצמי מושג לא ברור אחד באמצעות מושג לא ברור אחר ואז עוד מעגל ועוד..

היום הבנתי טוב יותר למה אני לא מבין כלום... כל מושג כלשהוא שקיים בשפה או במחשבה אני מסביר באמצעות מושגים אחרים ואז יש תחושה של הבנה. אבל בבחינה נוספת אני מגלה שבעצם אין עוגן, אין משהו מוחלט, הכל סובב במעגלים של מושגים והבנות ולכאורה נוצרת תחושה של הבנה, אבל בעצם שום דבר לא מובן לי באופן מוחלט. וחוצמזה ראיתי הרבה מסע בין כוכבים בזמן האחרון, ממליץ...

עכשיו שאני חושב על העניין יש צונאמי או אסון אחר פעם בכמה ימים ממש בתוכי. ואני לא לומד הרבה פשוט ממשיך הלאה כמו טמבל. עד שימאס לי ואז אולי אלמד..

בחוץ יורד גשם זלעפות. אלפי חתולים מסתובבים רטובים "בלי בית" בקור נוראי. "אסון לאומי" לקהילת החתולים. משום מה אכפת לי מהם יותר מאשר מהיפנים.. ה"אסונות" הם חלק מהמציאות בדיוק כמו ה"הצלחות" ובדיוק כמו ה"בילבולי מוח" שלי.. ואני מברך את עצמי בברכת מכל אסונותיי השכלתי ובברכת מכל מה שקורה השכלתי.

נד נד נד נד רד עלה עלה ורד.. אני מרגיש שאני מוותר לעצמי ודוחה את הרגע שבו אני אומר זהו אני מבין ויהי מה! המציאות מצידה כמו אומרת לי - זוהר אני את החלק שלי עשיתי ועושה כל הזמן, מתי תחליט לקחת אחריות ולעשות את החלק שלך? ולמציאות יש סבלנות, אני בינתיים זה שחי בנד נד נד נד רד עלה עלה ורד.. לפעמים זה עושה לי הרגשה של לוזר, במיוחד לאור התחושה שיש לי את הכלים והזמן לחקור ולהבין ולאור זה שברור לי שאף אחד לא יכול לעשות את העבודה בשבילי ובמקומי. בינתיים כנראה טוב לי עם פירורי ההנאות שאני מקבל. היום שבו לא אסתפק בפירורים אלא אדרוש את כל העוגה קרוב.

זוכרים את הקטע שראש יהלום שואל את בן 10 האם הוא יודע מה גרם להפעלת מנגנון ההשמדה העצמית ובן 10 עונה שזאת תעלומה למרות שלכאורה היה נדמה שהוא יודע את התשובה? אתמול חשבתי שהוא משקר כי הרי הוא יודע מה "גרם" - זה שהוא ניסה להיות גיבור. הבוקר פתאום הבנתי שכנראה הוא צודק! כנראה שכל תשובה אחרת לא היתה באמת עונה על השאלה! לפעמים נדמה לי שאני יודע מה "גרם" לתוצאה כלשהיא אך כשאני בוחן לעומק אני מגלה שזאת בעצם אשליה והגורם האמיתי הוא תעלומה...

ההרצאה צריכה לדעתי להיכנס לכל תוכנית לימודים בכל אוניברסיטה כדי שיתחילו טיפה להבין וללמד איך להשתמש בשכל ואיך להבין כל דבר שקורה לנו פה בעולם...

הזכיר לי קצת את השיחות באתר על שבעת הקבצנים. פתאום אני מבין שיש עולם שלם שבעצם בכלל לא הבנתי לפני